כלל מימון אשראי צרכני בע"מ נ' ברש ואח'

החלטה

ביום 25.10.09 קיבלה המערערת את החלטת הנאמן על דחיית הוכחת החוב של המערערת. המערערת הגישה בקשה חוזרת אשר נדחתה ביום 22.11.09. המערערת הגישה ביום 7.12.09 הודעת ערעור על ההחלטה מיום 22.11.09 ולמען הזהירות ביקשה להאריך את המועד להגשת הערעור מעבר ל- 15 הימים הקבועים בדין.

אם אכן הערעור הוא על ההחלטה מיום 22.11.09, זו אינה החלטה הדוחה את הוכחת החוב אלא החלטה הדוחה את הבקשה החוזרת, ואין צורך בהארכת מועד שכן המועד לא חלף. אם הערעור הוא על ההחלטה שהתקבלה ביום 25.10.09 על דחיית הוכחת החוב של המערערת, הרי שיש צורך בהארכת מועד, ויש צורך בטעם מיוחד. אין בדברי המערערת כל טעם מיוחד המצדיק את האכת המועד להגשת ערעור על ההחלטה שהתקבלה ביום 25.10.09. העובדה שהמערערת בחרה במקום להגיש ערעור לשלוח בקשה חוזרת להארכת מועד להגשת הוכחת חוב, אינה טעם מיוחד לאי הגשת ערעור על ההחלטה על דחיית הוכחות החוב. על כן, איני מאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת דחיית הוכחת החוב מיום 25.10.09.

נותרה לדיון שאלת הערעור על החלטת הנאמן מיום 22.11.09. גם ערעור זה יש לדחות.

הקביעה שהוכחות החוב יוגשו תוך 60 יום היא קביעה שאין עליה ערעור עוד, ולא יתכן שהנאמן יסכל אותה על ידי היענות לבקשות להערכת מועד מן הטעם, המעולה על ידי המערערת, שזהו זמן קצר מדי. אם הזמן קצר מדי, היה על המערערת לערער על החלטת בית המשפט ולא על החלטת הנאמן המיישם אותה.

ביום 11.3.09 קיבלה המערערת את החלטת בית המשפט מיום 26.1.09, כולל הודעה על הצורך להגיש הוכחות חוב. אני דוחה את הטענה כאילו יש להתחשב בזמן שחלף עד שהנושא הועבר לבא כוח המערערת. המערערת ובא כוחה חד הם, ואם לא העבירה המערערת את המסמכים מיידית אין לה להלין אלא על עצמה. אני דוחה גם את הטענה כאילו בירור אצל הנאמן אם צפויים כספים כלשהם הוא טעם סביר להארכת מועד. היה על המערערת להגיש את תביעת החוב שלה ולאחר מכן לברר אם צפויים כספים, אם רצונה בכך. לפיכך, אין טעם סביר להארכת מועד, ובדין דחה הנאמן את תביעת החוב לאחר שהוגשה באיחור.

להסיר ספק, אני דוחה את הטענה שמדובר ב"ענין דיוני" שמשמעו כנראה דבר שאפשר לוותר עליו. השוויון בין הנושים והצורך לקבוע כללים ברורים מחייבים עמידה על כללים אלה.

על כן, אני דוחה את הערעור. המערערת תשלם לנאמן הוצאות הערעור בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתן היום, ו' טבת תש"ע, 23 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.